תַּנֵּי. לֹא נֶחְלְקוּ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרִבִּי עֲקִיבָה עַל מִי שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי כִיתֵּי עֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁיְּהֵא נָזִיר כַּקַּל שֶׁבָּהֶן. וְעַל מַה נֶחְלְקוּ. עַל שְׁנֵי עֵדִים. שֶׁבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. נֶחְלְקָה הָעֵדוּת וְאֵין נְזִירוּת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. יֵשׁ בִּכְלָל חָמֵשׁ שְׁתַּיִם. שֶׁיְּהֵא נָזִיר שְׁתַּיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
סליק פירקא בס''ד
וב''ה אומרים. מכל מקום שניהם מעידים על שתי שנים שיש בכלל חמש שתים ויהא נזיר שתים:
נחלקה העדות. הואיל ואין כאן ב' עדים על שתי שנים:
ועל מה נחלקו על שני עדים. אחד אומר שתי שנים נזר ואחד אומר חמש:
ה''ג כמו שהוא בתוספת' ריש פ''ג תני רבי ישמעאל בר רבי יוחנן בן ברוקה לא נחלקו על מי שהיו וכו':
הלכה: מִי שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי כִּיתֵּי עֵדִים וכו'. רַב אָמַר. בְּכוֹלֵל נֶחְלְקוּ. אֲבָל בְּפוֹרֵט כָּל עַמָּא מוֹדֵיי. יֵּשׁ בִּכְלָל חָמֵשׁ שְׁתַּיִם שֶׁיְּהֵא נָזִיר שְׁתַּיִם. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בְּמוֹנֶה נֶחְלְקוּ. אֲבָל בְּכוֹלֵל כָּל עַמָּא מוֹדֵיי. נֶחְלְקָה הָעֵדוּת אֵין כָּאן נְזִירוּת. הֵיי דֵי נוֹ כוֹלֵל. וְהֵיי דֵי נוֹ מוֹנֶה. כּוֹלֵל. אָהֵן אוֹמֵר. תַּרְתֵּיי. וְאָהֵן דָּמַר. חָמֵשׁ. מוֹנֶה. אָהֵן אָמַר. חָדָא תַּרְתֵּיי. וְאָהֵן אָמַר. תְּלַת אַרְבַּע חָמֵשׁ. רַב אָמַר. הַכְחֵשׁ עֵדוּת בְּתוֹךְ עֵדוּת לֹא בָֽטְלָה עֵדוּת. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הַכְחֵשׁ עֵדוּת בְּתוֹךְ עֵדוּת בָּֽטְלָה עֵדוּת. דִבְרֵי הַכֹּל מַכְחִשׁ עֵדוּת לְאַחַר עֵדוּת לֹא בָֽטְלָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כְּדַעְתֵּיהּ. דָּמַר רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הוּחְזָק מְמּוֹנֶה. זֶה אוֹמֵר. מִן הַכִּיס מוֹנֶה. וְזֶה אוֹמֵר. מִן הַצְְּרוֹר מוֹנֶה. הַכְחֵשׁ עֵדוּת בְּתוֹךְ עֵדוּת אַף רַב מוֹדֶה שֶּׁבָּֽטְלָה הָעֵדוּת. 16a מַה פְלִיגִין. בְּשֶׁהָיוּ שְׁנֵי כִיתֵּי עֵדִים. אֵילּוּ אוֹמְרִים. מִן הַכִּיס מָנָה. וְאֵילּוּ אוֹמְרִים. מִן הַצְּרוֹר מָנָה. הַכְחֵשׁ עֵדוּת בְּתוֹךְ עֵדוּת בָּֽטְלָה הָעֵדוּת. וּכְרַב לֹא בָֽטְלָה הָעֵדוּת. זֶה אוֹמֵר. בַּמַּקֵל הֲרָגוֹ. וְזֶה אוֹמֵר. בַּסַּייָף הֲרָגוֹ. הַכְחֵשׁ עֵדוּת בְּתוֹךְ עֵדוּת אוֹף רַב מוֹדֶה שֶׁבָּֽטְלָה עֵדוּת. מַה פְלִיגִין. כְּשֶׁהָיוּ שְׁתֵּי כִיתּוֹת עֵדִים. אֵילּוּ אוֹמְרִים. בַּמַּקֵל הֲרָגוֹ. וְאֵילּוּ אוֹמְרִים. בַּסַּייָף הֲרָגוֹ. הַכְחֵשׁ עֵדוּת בְּתוֹךְ עֵדוּת בָּֽטְלָה הָעֵדוּת. וּכְרַב לֹא בָֽטְלָה הָעֵדוּת. אֵילּוּ אוֹמְרִים. לַדָּרוֹם פָּנָה. וְאֵילוּ אוֹמְרִים. לַצָּפוֹן פָּנָה. כָּל עַמָּא מוֹדוּ. הַכְחֵשׁ עֵדוּת בְּתוֹךְ עֵדוּת לֹא בָֽטְלָה עֵדוּת. חֵיילֵיהּ דְּרַב מִן הָדָא. רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִין. הוֹאִיל וְזוֹ וְזוֹ מוֹדוֹת שֶׁאֵינוֹ קַייָם הֲרֵי אֵילּוּ יִנָּשֵׂאוּ. וְלֹא שְׁמִיעַ דָּמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מוֹדֶה רִבִּי לִיעֶזֶר בְּעֵדִים. מַה בֵּין עֵדִים מַה בֵּין צָרָה. לא חָֽשְׁשׁוּ דְּבַר צָרָה אֵצֶל חֲבֵירָתָהּ כְּלוּם. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב. אֶחָד חֲקִירוֹת וְאֶחָד בְּדִיקוֹת בִּזְמָן שֶׁהֵן מַכְחִישׁוֹת זוֹ אֶת זוֹ עֵדוּתָן בְּטֵילָה. אָמַר רִבִּי מָנָא. פָּתַר לָהּ רַב עֵד בְּעֵד. אָמַר רִבִּי אָבִין. וַאֲפִילוּ תֵימַר כַּת בְּכַת. שַׁנְייָא הִיא דִינֵי נְפָשׁוֹת. דִּכְתִיב צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדוֹף.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' רב אמר בכולל נחלקו וכו'. סוגיא זו כתובה פרק האשה שלום עד צדק צדק תרדוף ושם מבואר היטב ע''ש:
משנה: מִי שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר וַאֲנִי וַאֲנִי וַאֲנִי כּוּלָּן נְזִירִין. הוּתַּר הָרִאשׁוֹן הוּתְּרוּ כוּלָּן הוּתַּר הָאַחֲרוֹן הָאַחֲרוֹן מוּתָּר וְכוּלָּן אֲסוּרִין. הֲרֵינִי נָזִיר וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר פִּי כְפִיו וּשְׂעָרִי כִשְׂעָרוֹ הֲרֵי זֶה נָזִיר. הֲרֵינִי נָזִיר וְשָֽׁמְעָה אִשְׁתּוֹ וְאָֽמְרָה וַאֲנִי מֵיפֵר אֶת שֶׁלָּהּ וְשֶׁלּוֹ קַייָם. הֲרֵינִי נְזִירָה וְשָׁמַע בַּעֲלָהּ וְאָמַר וַאֲנִי אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
ושמע בעלה ואמר ואני אינו יכול להפר. שכבר קיים נדרה כשאמר ואני. ואם אשה נדרה בנזיר ושמע אחר ואמר ואני ואח''כ הפר לה בעלה אינו מופר לזה שאמר ואני שאין הבעל עוקר הנדר מעיקרו כמו החכם:
פי כפיי. והוא שיאמר פי כפיו מן היין שערי כשערו מלהגז:
כולן נזירין. שכל אחד נתפס בשל חבירו כדמפרש בגמרא:
מתני' מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו וכו'. כלומר כולם שמעו מהראשון שאמר הריני נזיר ואמר חבירו ואני וכן השני וכן השלישי:
משנה: הֲרֵינִי נָזִיר וְאַתְּ וֶאָֽמְרָה אָמַן מֵפֵר אֶת שֶׁלָּהּ וְשֶׁלּוֹ בָטֵל. הֲרֵינִי נְזִירָה וְאַתָּה וְאָמַר אָמַן אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' מיפר את שלה ושלו בטל. שזה כמי שתלה נדרו בנדרה והלכך אם הפר לה שלו בטל ודוקא שאמר לה בלשון תנאי על מנת ואת כדמפרש בגמרא ואם אמר לה בלשון שאלה כלומר ואת מה תאמרי אם תהוי נזירה כמוני אם לאו בהא יכול להפר שלה ושלו קיים דלא תלה נדרו בנדרה אבל אם אמר הריני נזיר ואת בניחותא וענתה אמן אינו יכול להפר שהרי קיים לה:
מָה הֵן וַאֲנִי. מָה אַתְּ עֲבַד לָהּ. בְּאָמֵן וְקַייָם לָךְ. אוֹ יָפֶה עָשִׂית. דחִייָא רוֹבָה וְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה רוֹבָה. תַּנֵּי. הָאִשָּׁה שֶׁנָּֽזְרָה בַנָּזִיר וְשָׁמַע בַּעֲלָהּ וְאָמַר לָהּ. מָה רָאִית שֶׁתְּזוֹרִי. מַדּוּעַ עָשִׂית שֶׁנָּזַרְתְּ. וְלֹא הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁתְּזוֹרִי. אֵין כָּאן נֶדֶר אֵין כָּאן שְׁבוּעָה. לֹא אָמַר כְּלוּם. אֲבָל אִם אָמַר. יָפֶה עָשִׂית שֶׁנָּזַרְתְּ. וְכָךְ הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁתְּזוֹרִי. וְאִילּוּ לֹא נָזַרְתְּ הָיִיתִי מַזִּירָךְ. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. כּוּלְּהֶם אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. כּוּלְּהֶם יָכוֹל לְהָפֵר. עַד שֶׁיֹּאמַר בְּאָמֵן וְקַייָם לִיךְ עוֹד אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
מה הן ואני. אסיפא קאי הריני נזירה ושמע בעלה ואמר ואני ובעי הש''ס מה זה הלשון ואני ובמה את עבד ומדמי לה אם כאמן וקיים לך הוא ומתני' אתיא ככ''ע שאינו יכול להפר:
או יפה עשית. או דהוי כמאן דאמר לה יפה עשית ומתני' כר''ח אתיא דאלו לרבי הושעיא יכול הוא להפר כדלקמן:
דרבי חייא רובא ורבי הושעיא רובה. פליגי בהא דתני האשה כו' לא אמר כלום שאין זה לשון הפרה עד שיאמר מופר ליך בטל ליך:
אבל אם אמר. וכלומר אבל בקיים לה הבעל בהא פליגי רבי חייא ורבי הושעיא דר''ח ס''ל דכל הלשונות הללו לשון קיום הן ושוב אינו יכול להפר ורבי הושעיא ס''ל דבכולהם יכול להפר דאין כאן לשון הקמה עד שיאמר באמן וקיים ליך בזה עוד אינו יכול להפר:
הֲרֵינִי נָזִיר וְאַתּ כול'. הוּתָּר הוּא הִיא הוּתְּרָה. הוּתְּרָה הִיא הוּא לֹא הוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
הותר הוא היא הותרה. אהריני נזיר ושמעה אשתו ואמרה ואני קאי שאם הותר הוא הותרה ג''כ היא שהרי תלתה נזירותה בו אבל הותרה היא הוא לא הותר ולפיכך מיפר את שלה ושלו קיים:
פִּי מִן הַיַּיִן. רֹאשִי מִן הַתִּגְלַחַת. יָדִי מִן הַטּוּמְאָה. רַגְלִי מִן הַטּוּמְאָה. רֹאשִׁי נָזִיר. כְּבֵידִי נְזִירָה. נָזִיר. הִילּוּכִי נָזִיר דִּיבּוּרִי נָזִיר. לֹא אָמַר כְּלוּם. לָמָּה. שֶׁהִתְפִּיס אֶת הַנֶּדֶר בְּדָבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְלוּיָה בוֹ. נֶדֶר, נֶדֶר. מַה נֶדֶר שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְלוּיָה בוֹ. אַף נֶדֶר שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְלוּיָה בוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
פי מן היין. הא דקתני במתני' פי כפיו דוקא במפרש פי כפיו מן היין שער ראשי כשערו מן התגלחת או שאמר ידי כידו מן הטומאה ליגע בה רגלי כרגלו מן הטומאה ניכנס במקומה אבל אי לא אמר הכי לאו כלום הוא דלא מהני אלא בדבר שהנשמה תלויה בו כדלקמיה:
ראשי נזיר כבידי נזירה. מהני דהוי דבר שהנשמה תלויה בו והוי נזיר:
הילוכי נזיר דיבורי נזיר. ולא סיים ממה יהא נזיר לאו כלום קאמר:
למה. אראשי וכבידי קאי ולמה בעינן דבר שהנשמה תלויה בו:
נדר נדר. לג''ש כתיב הכא כי יפליא לנדור נדר וכתיב בערכין כי יפליא נדר בערכך נפשות לה' מה נדר שנאמר להלן דבר שהנשמה תלויה בו דבערכך נפשות אמר רחמנא כדאמרינן פ''ה דערכין:
אֶחָד שֶׁאָמַר. הֲרֵינִי נָזִיר מֵאָה יוֹם. וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר. וַאֲנִי מֵאָה יוֹם. וְחָזַר וְאָמַר. וַאֲנִי. נַעֲשֶׂה עִיקָּר טְפֵילָה. אֶחָד שֶׁאָמַר. הֲרֵינִי נָזִיר. וְאָמַר. אֲנִי. בְּתוֹךְ דִּיבּוּרוֹ שֶׁלָּרִאשׁוֹן. וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר. וַאֲנִי. בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּיבּוּרוֹ שֶׁלַּשֵּׁינִי. הוּתַּר הָרִאשׁוֹן הוּתַּר הַשֵּׁנִי. הוּתַּר הַשֵּׁינִי לֹא הוּתַּר הַשְּׁלִישִּׁי. אֶחָד שֶׁאָמַר. הֲרֵינִי נָזִיר שְׁתַּיִם. וְשָֽׁמְעוּ שְׁנַיִם וְאָֽמְרוּ. וְאָנוּ. נְזִירִין שְׁתַּיִם אוֹ כָּל אֶחָד וְאֶחָד שְׁתַּיִם. הוּא הוּתַּר הוּתְּרוּ הֵן. לֹא הוּתַּר הוּא. שְׁנַיִם שֶׁאָֽמְרוּ. הֲרֵי אָנוּ נְזִירִין. וְשָׁמַע אֶחָד וְאָמַר. וַאֲנִי. תַּחַת שְׁנֵיהֶן נָזַר אוֹ תַחַת כָּל אֶחָד וְאֶחָד נָזַר. הוּתְּרוּ הֵן היום הוּא. הוּתַּר הן לֹא הוּתְּרוּ הֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
הוא הותר. כלומר הא ודאי פשיטא לן אם הראשון הותר הותרו הן שהרי הן תלוין בו:
ה''ג הותרו הן לא הותר הוא. דהוא עיקר וקמ''ל שאפילו שנים נעשין טפלה לאחד:
ושמע אחד ואמר ואני. מהו תחת שניהן נזר מי אמרינן ואני כמותכן קאמר ודעתו להיות נזיר כמו השנים ונזיר שתים או תחת כל אחד ואחד נזר כלומר לכל אחד מהן ואני נזיר כמותכן קאמר ואינו נזיר אלא אחת ולאו איפשיטא:
הותרו הן כו'. בהא פשיטא לן ואיידי דרישא נקטה:
אחד שאמר הריני נזיר שתים ושמעו שנים ואמרו ואנו מהו מי אמרינן נזירין שתים הן ביניהן דואנו נזירין כמותך קאמרי וכל אחד חדא נזירות קבל עליה או אכולא דיבורא קאמרי וכל אחד ואחד נזיר שתים הוא ולא איפשיטא:
הותר הראשון הותר השני. ולאו דוקא השני דהשלישי הותר ג''כ אלא משום דקתני סיפא הותר השני לא הותר השלישי דס''ל כתנא דמתני' דכלהו בקמא מיתפסו נקט ברישא ג''כ השני:
אחד שאמר הריני נזיר ואמר אני. שמע חבירו ואמר ואני כו':
נעשה עיקר טפלה. הראשון שהיה העיקר ועד שלא אמר ואני אם הותר הוא הותר השני שהרי הוא נתפס בו ועכשיו שחזר ואמר ואני נעשה הוא טפלה להשני ואם הותר השני הותר הראשון. אי נמי שלא הותר שום אחד מהן בחבירו דכל חד וחד עיקר וטפלה זה לזה הוו:
וחזר ואמר ואני. חזר הראשון אחרי שאמר חבירו ואני מאה יום ואמר הוא ואני:
הלכה: מִי שֶׁאָמַר. הֲרֵינִי נָזִיר. וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר. וַאֲנִי כול'. כֵּן הִיא מַתְנִיתָא. וַאֲנִי וַאֲנִי. מָאן תַּנָּא וָוִים. רִבִּי יוּדָה. בְּרַם כְּרִבִּי מֵאִיר. אֲנִי אֲנִי. מַתְנִיתָא שֶׁהָיוּ כּוּלְּהֶם בְּתוֹךְ 16b כְּדֵי דִיבּוּרוֹ שֶׁלָּרִאשׁוֹן. תַּנֵּי. הוּתַּר הָאֶמְצָעִי. מִמֶּנּוּ וּלְמַטָּן מוּתָּר. מִמֶּנּוּ וּלְמַעֲלָן אָסוּר. מַתְנִיתָא אֲפִילוּ אֵין כּוּלְּהֶם בְּתוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּרוֹ שֶׁלָּרִאשׁוֹן אֶלָּא בְּתוֹךְ דִּיבּוּרוֹ שֶׁלָּזֶה וְזֶה בְּתוֹךְ דִּיבּוּרוֹ שֶׁלָּזֶה. כַּמָּה הוּא כְּדֵי דִיבּוּרוֹ. רִבִּי סִימוֹן בְּשֶׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. כְּדֵי שְׁאֵילַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵירוֹ. אַבָּא בַּר בַּר חָנָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כְּדֵי שְׁאֵילַת שֵׁלוֹם בֵּין הָרַב לַתַּלְמִיד וְיֹאמֶר לוֹ. שָׁלוֹם עָלֶיךָ רִבִּי.
Pnei Moshe (non traduit)
מתניתא. האי ברייתא פליגא אמתני' דס''ל להאי תנא דכל חד וחד בחבריה מיתפס ולא בקמא דמדקתני הותר האמצעי ממנו ולמטה מותר ולא קאמר הוא מותר וכלן אסורין ש''מ כל חד בחבריה מיתפס והלכך נמי אפילו אין כולהם בתוך כדי דבורו של ראשון:
מתנית' שהיו כלהם. שהתפיסו כלם בתוך כדי דיבורו של ראשון דס''ל לתנא דמתני' כל חד בקמא מיתפס ולא בחבריה ומהאי טעמא דייק לעיל כן היא מתני' ואני ואני ותו לא משום דכדי דיבור שלש תיבות הוו וכמאן דאמר לקמן כדי שאילת שלום תלמיד לרב שלום עליך רבי והילכך לא מצי למיתני אלא תרי ואני דהוו כדי תוך דבורו של ראשון מתיבת נזיר דקאמר ומצרפינן בהדי ואני ואני:
מאן תנא ווי''ם רבי יודה. דוקא כשכל אחד אמר ואני בוי''ו בהא אמרינן כל אחד תלה בחבירו וכשהותר הראשון הותרו כולן אבל בלא וי''ו אין כל אחד תולה בחבירו הוא וכר' יודה דס''ל הכי בשבועות. וכה''ג איתא לעיל בפ''ק הלכה ב' ושם ציינתי פלוגתייהו דר''מ ור''י ולר''מ אין חילוק ואפילו אמר אני אני בלא ווי''ם כל אחד תולה בחבירו הוי דאמילתא קמייתא כלהו קאי כמו דאמר התם בשבועה וע''ש:
גמ' כן היא מתניתא ואני ואני. דלא מיתנינן במתני' אלא תרי ואני ותו לא וכדדייקינן לקמן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source